החודש, חודש פברואר שנת 2021, הוא חודש מאוד משמעותי בשבילי. החודש הזה מסמן את סופן של 9 שנים בהן עברתי תהליך של שינוי מקצועי, אותו התחלתי כדיאטנית ואני מסיימת כמידענית.
חודש פברואר השנה הוא החודש האחרון בו עבדתי כדיאטנית בשטח עם מטופלים בעבודה קלינית, ומכאן והלאה אני מתמסרת לעבודתי כמידענית. להפסיק לעבוד כדיאטנית זה לא דבר של מה בכך בשבילי, ולא סתם התמשך לו תהליך המעבר על פני 9 שנים. היותי דיאטנית הפך להיות חלק מהזהות שלי. "טל הדיאטנית" רשום באנשי הקשר של רבים מהמטופלים או בני משפחותיהם איתם היתי בקשר. וכך הגדרתי והצגתי גם אני את עצמי במשך שנים רבות, משנת 1997 ועד 2021.
אז עם סופה של תקופה, חשתי צורך לסכם את שהיה ולהביט אל שיהיה.
את דרכי המקצועית כדיאטנית התחלתי בבית חולים סורוקה בשנת 1997. מה לי, צפונית במקור, ולבית חולים סורוקה? ובכן, זה מה שקורה כשאת יוצאת אחרונה בהגרלה של הסטאז... וכך ארזתי את מטלטלי והגעתי לסטאז בסורוקה. הצוות הנפלא והעבודה בבית החולים שקסמה לי השאירה אותי בבירת הנגב ארבע שנים. עבדתי בסורוקה בחטיבת הילדים, הכרתי כל תמ"ל ואהבתי את העבודה עם הילדים והוריהם. שם גם גיליתי שהידע הבסיסי שלי בערבית הוא בעל ערך רב, ועשיתי מאמצים להרחיב ולשפר אותו, דבר ששימש אותי בהמשך העבודה גם שנים קדימה.
כמובן שלא עבדתי רק בבית החולים, וכמו דיאטניות רבות וטובות, עבדתי בעוד מגוון של עבודות, כולל בקופת חולים כללית מחוז דרום, קופת חולים מכבי מחוז דרום, ובית אבות הנגב בבאר שבע. לא אשכח שבמסגרת העבודה במכבי היתי נוסעת פעם בשלושה שבועות למרפאה במצפה רמון, עושה סיבוב על שפת המכתש על הדרך, כמה אהבתי לנסוע לשם. "על הדרך" גם עשיתי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בשנותי בבאר שבע.
לאחר ארבע שנים בבאר שבע החלטתי שהגיע הזמן לשינוי, ועברתי לגור במרכז. לא לפני שניצלתי את הזמן בין העבודות לעשות את"הטיול הגדול" בחו"ל אחרי הצבא. ארזתי תרמיל מטיילים ונסעתי לארבעה חודשים לטיול באוסטרליה וניוזילנד. כשחזרתי, התחלתי לחפש שוב את דרכי המקצועית באזור המרכז. התחלתי לעבוד בבית החולים בילינסון בשנת 2002, ויחד איתו כמובן עוד שלל עבודות - סטודיו סי סניף צמרות, קופת חולים כללית מחוז שרון שומרון ומחוז תל אביב. בבית החולים בילינסון שובצתי לעבוד במחלקת הדיאליזה. וככל שעבדתי בתחום הדיאליזה למדתי להכיר ולאהוב אותו, את ההמשכיות והקשר שנוצר עם המטופלים, ההשפעה האדירה שיש בתחום הזה לתזונה של המטופל, ועל הצורך בתמיכה ויחס אישי לאנשים עם מחלה כרונית כה קשה.
בשנת 2005 הגיע שוב זמן של מעבר, וחזרתי לאזור הצפון סמוך יותר למשפחה המורחבת. שוב התחלתי לחפש את דרכי המקצועית בסביבה חדשה. השתלבתי בקופת חולים כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, והתחלתי לעבוד במכוני הדיאליזה בקהילה של חברת נפרומור. תחילה היה זה מכון אבן יהודה, ולאט לאט הוספתי עוד ועוד מכונים בשל אהבתי לתחום. בשיא עבדתי בחמישה מכוני דיאליזה, וטיפלתי כל חודש ביותר מ - 300 אנשים בדיאליזה. אהבתי את המטופלים ואת העבודה, ובנוסף עשיתי עוד פרוייקטים בתחום: כתבתי מידעון למטופלים בשם התזונתון, פתחתי בלוג עם מתכונים המיועדים לאנשים שעושים דיאליזה, עשיתי מידעון מקצועי בנפרולוגיה, עבדתי כדיאטנית העמותה לחולי כליות, ופתחתי עבור העמותה דף פייסבוק. בנוסף זכיתי לרכז את פורום נפרולוגיה של עמותת עתיד עם נורית סורוקה זכרה לברכה.
במקביל, נרשמתי בשנת 2012 לקורס מידענות של הטכניון, בהובלתן של ענבר יסעור ושרית חיים. תמיד אהבתי להיות מעודכנת ומאורגנת בכל המאמרים החדשים ולא לפספס כלום, כנראה בגלל זה נמשכתי לתחום. הקורס, מהשיעור הראשון שהיה בפברואר 2012, גרם לי להתרגשות עצומה וענין רב. כל כלי שלמדנו, כל אתר שהכרנו, פתח לי עולם חדש. תוך כדי הקורס, לאחר שיעור על פייסבוק כמקור מידע (עוד באותו ערב, 3.4.2012) פתחתי את קבוצת דיאטניות ודיאטנים בפייסבוק. בזכות העובדה שעברתי שלושה אזורים גיאוגרפיים לאורכה של הארץ בהמהלך שנות עבודתי כדיאטנית זכיתי להכיר הרבה מאוד דיאטניות ודיאטנים נפלאים באופן אישי. כעת זכיתי להכיר עוד דיאטנים רבים רבים באופן וירטואלי.
עם סיום הקורס במידענות, בינואר 2013, התחלתי לכתוב את המידעון תזונה ודעת, שתחילה נקרא התזונתון לתזונאים. הפצתי אותו בקבוצת הפייסבוק דיאטניות ודיאטנים. לאחר חצי שנה שהמידעון יצא לאור חתמתי על חוזה חסות למידעון עם חברת אוסם. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לצוות התזונה של אסם לדורותיו על התמיכה ארוכת השנים במידעון, ובזכות תמיכתם אני ממשיכה ללא ליאות לכתוב אותו חודש חודש מאז, ובחודש אפריל השנה הוא יחגוג את גליון ה - 100!
עם השנים הלך וגבר הענין שלי במידענות, והתחלתי לחוש שחיקה ולצמצם את עבודתי כדיאטנית. תחילה סיימתי את עבודתי במחוז חיפה גליל מערבי. ולאחר מכן התחלתי לאט לאט להפרד ממכוני הדיאליזה בזה אחר זה. הפסקתי לכתוב את המידעונים בתחום הנפרולוגיה והבלוג בתחום, ופיניתי את תפקידי כדיאטנית העמותה. והחודש, עבדתי בפעם האחרונה במכון דיאליזה- מכון שפרעם. למרות אהבתי הרבה למטופלים ולצוותים, הרגשתי שהגיע הזמן שלי לפנות לאפיק אחר.
כיום אני עובדת כמידענית בספרית הפקולטה לרפואה בטכניון והמרכז הרפואי רמבם, מקיימת הדרכות בתחום לאנשי מקצועות הרפואה, כותבת בלוג בתחום (הבלוג הנוכחי - לא מחפשת.מוצאת) ומעלה סרטוני הדרכה לערוץ ביוטיוב. מרגישה גם בתחום הזה שליחות ומקום רב ליצירתיות והתפתחות .
ומה באשר לזהותי כדיאטנית? הגעתי למסקנה בשנים בהן עברתי לאט לאט בין המקצועות, ש"פעם דיאטנית תמיד דיאטנית". הידע והנסיון שלי בתחום לא ייעלמו, וחשוב לדעת מתי להמשיך הלאה. כדי להתחיל משהו חדש, מוכרחים לפנות לו מקום. אני זוכרת שני פתגמים יפים שקראתי והשפיעו עלי לאורך השנים להגיע להחלטה על השינוי. המקור היה באנגלית, אבל העיקר הרעיון:
- "זה לא יום שני, זה החיים שלך" (מקור - לא ידוע).
- "לא תוכל להגיע לאופק אם לא תעזוב את החוף" (מקור - קולומבוס אם אני לא טועה).
אז תודה שהייתם איתי עד לכאן. אני מתחילה תקופה חדשה, סוגרת דלת אחת ופותחת אחרת. ואם אני כתובה לכם בטלפון כטל הדיאטנית, זה בסדר, לא צריך לשנות. זו עדין אני😊
